טקסי חניכה המכונים "זובור" אינם נחשבים עוד להווי יחידתי אלא מוגדרים כעבירות פליליות חמורות של התעללות לפי סעיף 65 לחוק השיפוט הצבאי. המערכת הצבאית נוקטת במדיניות אכיפה מחמירה הרואה בכל פגיעה בגופו או בכבודו של חייל מעשה פלילי, גם אם הוא נעשה במסגרת מסורת יחידתית ארוכת שנים. הסכמת הקורבן לביצוע המעשים אינה מהווה הגנה משפטית ואינה מונעת העמדה לדין וענישה במאסר בפועל.
מחבר המדריךעו"ד אופיר ברמלימדריך זה נכתב על ידי עו"ד אופיר ברמלי, שותף מייסד במשרד עורכי הדין ברמלי — משרד בוטיק העוסק בדיני צבא בלבד. כיוצא מצ"ח (לשעבר קצין חקירות ומפקד בסיס), עו"ד אופיר ברמלי מכיר את המערכת מבפנים ומלווה חיילים בעבירות אלימות, איומים וזובור, מתוך ניסיון רב שמקנה יתרון משמעותי לנחקר. זמינות מלאה 24/7.
המעבר ממשחק לעבירה פלילית: סעיף 65 לחוק השיפוט הצבאי
בעבר, אירועי זובור נסגרו לרוב בתוך היחידה באמצעות דין משמעתי או ענישה פיקודית קלה. אולם בעשור האחרון חל שינוי קיצוני במדיניות התביעה הצבאית ובפסיקת בתי הדין. כיום, אירועים אלו מתוייגים מיד כחשד לעבירת התעללות. סעיף 65 לחוק השיפוט הצבאי אוסר על חייל להכות חייל אחר או להתעלל בו בכל דרך אחרת:
"65. (א) חייל שהיכה חייל הנמוך ממנו בדרגה או שהיכה אדם הנמצא במשמורת שהחייל מופקד עליה, או שהתעלל בהם אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) חייל שהתעלל בחייל אחר, דינו – מאסר שנתיים.
(ג) נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דין המתעלל – מאסר שבע שנים".
המונח "התעללות" זכה לפרשנות רחבה מאוד בפסיקה. הוא אינו כולל רק אלימות פיזית קשה, אלא כל התנהגות שיש בה משום ביזוי או השפלה של כבוד האדם. העובדה שהמעשה בוצע באווירה של צחוק או הווי חברתי אינה רלוונטית ליסודות העבירה.
לפי ההנחיות, התביעה מחפשת מספר נסיבות לצורך אישום בהתעללות:
- השפלה וביזוי של הקורבן.
- התנהגות שנועדה להטיל מרות או הפחדה.
- ניצול עמדת כוח/מרות של המתעלל מול נחיתות הקורבן.
- הקורבן הוא חסר ישע.
- הכאה הכוללת אלמנט של השפלה.
- הכאה באמצעים שאינם רק ידיים (למשל, בעיטות).
- הכאה בפומבי (ברשות הרבים).
ככל שיש שימוש בנשק, התעללות במספר קורבנות או על ידי מספר אנשים, והיה תיעוד של האירוע, יש בכך כדי להוות נסיבות מחמירות. כמו כן, יוגש אישום מחמיר אם מתקיימות שתיים או יותר מהנסיבות הבאות:
- מעשים חוזרים ונשנים.
- מניע גזעני.
- נסיבות ייחודיות של הקורבן (גיל, נכות).
- נוכחות אחרים בעת המעשה.
- פגיעה משמעותית אחרת בכבוד האדם.
"הוא הסכים לזה": מלכודת ההסכמה
קו ההגנה הנפוץ ביותר של חיילים בחקירות זובור הוא הטענה לשיתוף פעולה מצד הקורבן. החשודים טוענים כי החייל הצעיר רצה לעבור את הטקס כדי להתקבל לחברה, צחק במהלך האירוע ואף ביקש זאת בעצמו. מבחינה משפטית, טיעון זה נדחה על הסף פעם אחר פעם. המשפט הצבאי קובע כי זכותו של אדם לכבוד ולשלמות הגוף אינה ניתנת לוויתור. חייל אינו יכול להסכים שיכו אותו, ישפילו אותו או יבצעו בו מעשים המסכנים את בריאותו.
יתרה מכך, מערכת המשפט מבינה את פערי הכוחות והלחץ החברתי המופעל על חייל צעיר המגיע ליחידה חדשה. ההנחה היא שהסכמתו אינה הסכמה חופשית אמיתית, אלא תוצאה של פחד מנידוי חברתי. לכן, הצגת סרטונים בהם הקורבן נראה מחייך או משתף פעולה לא תנקה אתכם מאשמה, ולעיתים אף תשמש כראיה לכך שניצלתם את מצוקתו החברתית כדי לפגוע בו.
סוגי המעשים המובילים לכתב אישום
רף החומרה של עבירות הזובור משתנה, אך כמעט כל המעשים הנפוצים בטקסי חניכה נמצאים כיום תחת הרדאר הפלילי. אנו נתקלים בכתבי אישום המפרטים מגוון רחב של פעולות אסורות:
- מכות יבשות: אגרופים, בעיטות או הצלפות, גם אם לא הותירו סימן קבוע.
- השפלה והכתמה: שפיכת שמן, ביצים, קמח, שאריות מזון או חומרים דביקים על החייל, או קשירתו לכיסא או לעמוד.
- כפייה: הכרחת החייל לשתות אלכוהול בכמויות גדולות, לשתות תערובות דוחות או לבצע מטלות פיזיות משפילות.
- שימוש בציוד: "שיפצור" החייל באמצעות איזולירבנד, או המנהג המסוכן של שידוך דרגות לגוף באמצעות אקדח סיכות, מעשה שנחשב לתקיפה חמורה בנסיבות מחמירות.
כל אחת מהפעולות הללו, גם כשהיא עומדת בפני עצמה, מספיקה כדי לבסס אישום בגין התעללות או התנהגות שאינה הולמת בנסיבות מחמירות.
אחריות המפקדים: עצימת עיניים היא שותפות לפשע
היבט קריטי נוסף בחקירות זובור הוא הרחבת מעגל הנחקרים. המערכת אינה מסתפקת בהעמדה לדין של החיילים שביצעו את המעשה בפועל. החוקרים יחפשו את המפקדים: מפקדי כיתות, סמלים ואף מפקדי מחלקות, שידעו על המנהג ושתקו.
מפקד שידע שביחידתו מתקיימים טקסי זובור ולא פעל לעצור אותם, או אפילו מפקד ש"שמע צעקות" והעדיף לא לצאת מהחדר, חשוף לאישום בגין אי מניעת פשע, התרשלות או חריגה מסמכות. המסר של הפרקליטות הוא שמפקד אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה "לא ראיתי". חובתו הפיקודית היא לדעת מה קורה בפלוגה שלו ולמנוע אלימות, והתעלמות מכך הופכת אותו לשותף מלא לאחריות הפלילית.
חקירת מצ"ח בתיקי זובור: דינמיקה של לחץ קבוצתי
חקירות אלו מתאפיינות בשימוש מסיבי בדינמיקה הקבוצתית נגד החשודים. החוקרים יפרידו בין המעורבים, יבצעו תרגילי חקירה של "הפרד ומשול" וינסו לשכנע כל חייל להפליל את חבריו כדי להציל את עצמו. במקרים רבים, מצ"ח עושה שימוש בטלפונים הניידים של החיילים. תיעוד הזובור בוואטסאפ או בסרטונים שנשמרו בגלריה הוא "ראיית הזהב" של התביעה. חיילים שצילמו את האירוע "למזכרת" מספקים למעשה את ההוכחה המרשיעה ביותר נגד עצמם ונגד חבריהם. שחזור הודעות שנמחקו הוא פעולה שגרתית בחקירות אלו, וניסיון להעלים ראיות רק יוסיף אישום של שיבוש הליכי חקירה.
סוף דבר: לעצור לפני המדרון החלקלק
הגבול בין צחוק לאלימות הוא דק, ובצבא הוא מסומן בקו אדום בוהק של החוק הפלילי. טקסי זובור אינם משחקים תמימים, אלא אירועים בעלי פוטנציאל הרסני לחייו של הקורבן ולעתידם של המבצעים. אם מצאתם את עצמכם מעורבים באירוע כזה, בין אם כמשתתפים ובין אם כעדים שנחקרו, אל תסמכו על "רוח היחידה" שתגן עליכם. המערכת המשפטית פועלת בקור רוח ולפי הספר. פנו בהקדם לקבלת ייעוץ משפטי אצל ברמלי משרד עורכי דין כדי להבין את מצבכם המשפטי ולגבש קו הגנה יעיל. במקרה של מעצר מיידי, ניתן לפנות אלינו דרך עמוד צור קשר לטיפול דחוף.
