שימוש בסמים בצה״ל הוא קו אדום ברור.
לא רק בגלל ענישה – אלא גם בגלל האחריות, המשמעת והאמון שדרוש מחייל בשירותו הצבאי.
ובדיוק בגלל זה, כל חשד לשימוש בסם עלול להידרדר במהירות לחקירת מצ״ח, עם השלכות כבדות על השירות הצבאי ועל החיים שאחריו.
לפני זמן מה ייצגנו חייל שנחקר בחשד לשימוש בסם מסוכן יחד עם חבריו.
החשד לא נולד מתפיסה, לא מבדיקה ולא מראיה ישירה אלא מטענה של מפקדים שערכו סיור כי הריחו ריח החשוד כחומר אסור.
אבל כשהגענו לעובדות, התמונה הייתה שונה לחלוטין.
המפקדים עצמם העידו:
״הרחנו לא ראינו. עשינו סיור עם פנס, ולא ראינו ג׳וינט. כל אחד היה עם סיגריה.”
לא נמצא חומר, לא נתפס סם, ולא הייתה כל אינדיקציה ממשית לשימוש בסם מסוכן.
ליווינו את החייל לכל אורך החקירה, ניתחנו כל עדות וכל פרט, והבהרנו לגורמי החקירה והפרקליטות הצבאית עיקרון בסיסי:
במשפט פלילי לא פועלים על תחושות פועלים על ראיות.
לאחר בחינה יסודית וניהול מו״מ מקצועי מול הפרקליטות הצבאית, עמדתנו התקבלה במלואה.
התוצאה: תיק החקירה נסגר לחלוטין.
בלי כתב אישום.
בלי הליך משמעתי.
ובלי פגיעה בהמשך שירותו של החייל.
